"המשכתי מפעל חיים"

לכל אדם יש מקום אליו הוא מחובר, מקום בו הוא מרגיש בבית. לא לכל אדם יש מקום לו הוא מקדיש את חייו בעשייה ובמסירות. מיקי עופר הוא מהאנשים ששייכים לקיבוץ והקיבוץ שייך אליהם, שייכות כזו, שרק קשר אמיתי יכול ליצור.
מיקי (מיכאל) עופר, נולד בארץ בשנת 1938, להוריו דוד ורחל, שהתגוררו בשילר. מגיל צעיר ספג את ערכי תנועת העבודה, ערכים של סוציאליזם וחופש. כילד קיבוץ אמיתי הוא גדל בבית הילדים וכבר מגיל קטן הפנים שהנופים שבחוץ הם הרבה מעבר לנוף, הם בית, ארץ ומולדת. הוא שירת בצבא ואחר כך חזר אל מה שהיה לקיבוץ להציע בשפע – חקלאות. אחד הענפים המרכזיים של החקלאות בקיבוץ היה מטעים של פירות קיץ – תפוחים, שזיפים ואגסים. אחרי מספר שנים של עבודת אדמה התחיל מיקי את לימודיו בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם למד כלכלה. הקיבוץ קידם בברכה את בוגר הפקולטה הצעיר והוא התמנה למרכז המשק, ובהמשך הפך גם לגזבר. בשנים שלאחר מכן, הוא עסק בעבודה מחוץ לקיבוץ, אך המשיך לנהל את אגף הכספים של מחלקת הכותנה. "כל החיים חשבתי שאני צריך לתרום את כל כולי לקיבוץ", הוא אומר. "המוטו שלי היה 'דאג לפנסיה'. מאז ומתמיד התמקדתי בצד הכספי של הקיבוץ ודאגתי שמצבו הכלכלי יישאר איתן". במהלך תקופה זו מיקי נבחר למזכיר הקיבוץ, בבחירות דמוקרטיות בהן כל חברי הקיבוץ היו מועמדים לבחירה. "אחד המבנים בקיבוץ שאני חש אליהם קשר מיוחד הוא חדר האוכל", הוא מספר. "את הבנייה שלו יזמתי כשנבחרתי למזכיר הקיבוץ".
אחרי תקופה בה כיהן בגזברות, החל פרק חדש בתרומתו לקיבוץ. הוא התמנה לראש המועצה האזורית של גבעת ברנר. תושבי גבעת ברנר ידעו לזהות את האיכויות הייחודיות שלו ובחרו בו פעמיים לראשות המועצה. בסך הכללי, הוא עמד בראש המועצה כ-13 שנים. בתפקיד זה היו פתוחות בפניו אפשרויות מגוונות לקדם את המועצה ולהציע מענים לצרכים השונים. היום במבט לאחור ישנם הישגים רבים שנזקפים לזכותו. הוא היה האחראי לפיתוח לבנייה של התשתיות והכבישים במועצה, כמו גם לצנרת והתאורה. הוא גם הוביל שינוי במערכת החינוך האזורית, ודאג לפתיחתם של למעלה מעשרה גני ילדים. גולת הכותרת של העשייה החינוכית שלו נרשמה כאשר נפתח בית הספר בראשית בבית אלעזרי. פרויקט נוסף בו היה שותף היה בניית המתקן לטיהור מי שפכים והקמתו של מבנה המשמש חברים ותיקים שנמצאים במצב סיעודי.
לצד העשייה הציבורית הקים מיקי משפחה. הוא נישא לענת ז"ל, ונולדו להם ארבעה בנים. שלושה מהם מתגוררים בקיבוץ. "המקום הזה מייצג עבורי את התחדשות ההתיישבות של עם ישראל בארצו. ראיתי את עצמי כממשיך של מפעל חיים מיוחד במינו", הוא אומר. המשאלה שלו היא לשמר את הערכים הראשוניים של הקיבוץ, אלו שנחרטו באדמה ביזע ובנחישות: ערכים של שוויון, עזרה לאחר והדדיות. ללא ספק הוא מחזיק אותם ומעביר את השליחות הלאה, בחום ובנאמנות.